החלטה בתיק בש"פ 6446/10

1.        נגד העורר ואדם נוסף, עאקף אל-ג'רושי (להלן: עאקף) הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של דרישת נכס באיומים ותקיפה בנסיבות מחמירות (עבירות לפי סעיף 404 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק העונשין) בצירוף סעיף 29(א) לחוק, וסעיף 379 לחוק העונשין בצירוף סעיף 382 לחוק). לפי עובדות כתב האישום, נשלחו העורר ועאקף על-ידי אחמד אל-ג'רושי (להלן: אחמד), לאחד, יניב בנישתי (להלן: המתלונן) על-מנת לגבות חוב בגין סולר שרכש המתלונן מאחמד. נטען, כי השניים נכנסו למשרדו של המתלונן ואיימו עליו כי יפגעו בו ובבני משפחתו אם לא ישלם את החוב באופן מיידי. בהמשך, הניף העורר משקולת נייר בידו, ואיים על המתלונן כי יטיח אותה בראשו ככל שהחוב לא ישולם תוך 24 שעות. בהמשך, הלם העורר בפניו של המתלונן, בזמן שעאקף אוחז במתלונן בכתפו. העורר וחברו נעצרו ביום 29.6.10, כעשרים ימים לאחר האירועים נושא כתב האישום והגשת התלונה נגדם.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביום 5.7.10, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה למעצרם עד לתום ההליכים של העורר ועאקף. הדיון בבקשה נדחה ליום 21.7.10, על-מנת לאפשר לסניגוריהם של השניים ללמוד את חומר החקירה. ביום 27.7.10, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת ש' יעקובוביץ') כי המשיבה הניחה תשתית ראייתית לכאורית לעבירות המיוחסות לעורר ולעאקף בכתב האישום, וכי המעשים המיוחסים לעוררים מקימים עילת מעצר של מסוכנות. בצד האמור סבר בית המשפט, כי העובדה שבמהלך פרק הזמן שחלף מאז האירוע ועד למעצרם של העורר ועאקף הם לא ניסו כלל ליצור קשר עם המתלונן מקהה מסוכנות זו, ובנסיבות אלה, כמו גם מטעמים של עצמת הראיות, יש מקום לבחון את אפשרות שחרורם לחלופת מעצר. נוכח האמור הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מבחן בעניינם של העורר ועאקף עד ליום 15.8.10. בקשת דחייה שהגיש שירות המבחן - התקבלה, ובית המשפט דחה את הדיון בעניינם של העורר ועאקף לדיון שיתקיים ביום 23.8.2010. אלא שגם במועד זה, לא הוגש התסקיר, ועל רקע זה החליט בית המשפט (כב' השופט א' בן-דור) ליתן לשירות המבחן ארכה בת שבוע נוסף, עד למועד הדיון ביום 30.8.2010. תסקיר בעניינו של עאקף הוגש עובר לדיון, אך לא כך אירע בעניינו של העורר. נוכח המלצת שירות המבחן החליט בית המשפט (כב' השופט א' היימן) לשחרר את עאקף למעצר בית בתנאים מגבילים - לרבות הפקדה עצמית, ערבויות ופיקוח על-ידי אביו ודודו. בנוגע לעורר, החליט בית המשפט לדחות את הדיון ליום 5.9.10 (יום ראשון הקרוב), וכן הורה כי שירות המבחן יעשה ככל שבידו על-מנת להגיש תסקיר עובר למועד הדיון.

3.        על החלטה זו הגיש העורר שלפניי ערר לבית המשפט המחוזי מרכז. בגדרי הערר ביקש העורר להורות על שחרורו המיידי אף ללא קבלת תסקיר, כאשר בחינת החלופות תיעשה על-ידי בית המשפט. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) קבע כי העיכוב בהגשת התסקיר פוגע בחירותו של העורר, והורה כי אם לא יוגש תסקיר כאמור עד למועד הדיון שנקבע ביום 5.9.10, יבחן בית משפט השלום את עניינו של העורר בהיעדר תסקיר, ויחליט - בהתחשב בעבירה המיוחסת לו, עברו הפלילי, מידת האמון שניתן לתת בו וטיב החלופות המוצעות -  האם ניתן לאיין את מסוכנותו בדרך של שחרור לחלופת מעצר.

4.        מכאן הערר שלפניי, שבגדרו נטען כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר ועוצמת הראיות הקיימות, כלל לא היה צורך בהגשת תסקיר. מכל מקום, נוכח העיכוב בהכנת תסקיר כאמור, היה על בית המשפט להכריע בעצמו בשאלת שחרורו של העורר לחלופה. העורר סבור, כי הימנעותו של בית המשפט מלעשות כן גם לאחר שניתנו לשירות המבחן שתי ארכות להגיש תסקיר בעניינו פוגעת בחירותו באופן שאינו מידתי. בא-כוחו של העורר סבור, כי מלאכתו של בית המשפט בהקשר זה אינה סבוכה, שכן ניתן להורות על שחרורו של העורר לחלופה דומה לזו שאליה שוחרר עאקף. בדיון שנערך בפניי, טען בא כוח המשיבה כי נוכח פרק הזמן הקצר שנותר עד לדיון שנקבע בבית משפט השלום - שבמסגרתו ייתן בית המשפט את החלטתו בעניינו של העורר, בין אם יוגש תסקיר ובין אם לאו - אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ולדון באפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר על אתר. בא כוח המשיבה עמד על כך שלא ניתן להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בתנאים זהים לאלה שנקבעו לעאקף, בלי דיון פרטני בעניינו, מה גם שנסיבותיהם האישיות של השניים אינן זהות, ובין היתר, נגד העורר תלוי ועומד מאסר מותנה בר הפעלה של 12 חודשים בגין הרשעה קודמת.

5.        לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון את עובדותיו המיוחדות של המקרה שלפנינו, החלטתי לקבל את הערר. אכן, ככלל, ראוי כי החלטה בדבר שחרורו של נאשם לחלופת מעצר תתבסס על עמדה מקצועית של שירות המבחן. תסקיר מעצר של שירות המבחן משמש ככלי עזר מועיל בידי בית המשפט בבואו לבחון את המסוכנות של הנאשם וטיב חלופת המעצר המוצעת. בצד האמור, בית המשפט איננו מנוע מלהידרש לשאלת שחרורו של נאשם לחלופה בהיעדר תסקיר מעצר, "ולצורך כך הוא רשאי לעשות שימוש בכלים אחרים דוגמת ההיגיון, השכל הישר וניסיון החיים" (בש"פ 2763/05 מזגאונקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.3.2005)). מכל מקום, כאשר מורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר, ההנחה היא כי זה יוגש בתוך תקופה קצרה ככל הניתן, כדי למנוע מצב שבו נותר הנאשם במעצר למרות שקיימת אפשרות לכאורית לשחררו לחלופה. בנסיבות מסוימות, ייטה בית המשפט שלא להכריע בשאלת החלופה גם כאשר הגשת תסקיר מתעכבת יתר על המידה. מנגד, "ישנם מצבים בהם, באיזון כולל, הימשכות המעצר בלא הגשת תסקיר עשויה לשנות את קו האיזון, ואף להצדיק שחרור העצור בחלופה זמנית שנבדקה כראוי על ידי בית המשפט וזאת עד להחלטה סופית בעניין שחרור בחלופה והתנאים לכך שתתגבש לאחר הגשת התסקיר. הדברים תלויים בנסיבות המיוחדות של המקרה, באופי העבירות, בטיבו של הנאשם, ובמהות ההסדר הזמני המוצע" (בש"פ 841/07 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 30.1.2007), ראו גם: בש"פ 9537/09 גדבאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.12.09)). זהו, להשקפתי, המקרה שלפנינו.

6.        הגשת התסקיר נדחתה מעת לעת, והתארכה עת ארוכה, הרבה מעבר למקובל ולרצוי. כל זאת שלא בעטיו של העורר. לכך יש להוסיף, כי נכון לשעה זו טרם הוגש תסקיר בעניינו של העורר, ומהדיון שנערך לפניי אף עלה כי נציג שירות המבחן טרם נפגש עם העורר. בבירור עם שירות המבחן שנערך - בשל דוחק הזמן - רק לאחר הדיון אכן הובהר כי תסקיר כאמור לא יוגש עד למועד הדיון הקבוע ליום א' הקרוב. בנסיבות אלה, וכאשר נקבע לפני עת ארוכה - על יסוד הנסיבות הפרטניות של המקרה, לרבות עצמת הראיות מהות העבירה ונתונים רלבנטיים נוספים - כי יש מקום לדיון בשחרור לחלופת מעצר, אין עוד שום טעם ענייני שיצדיק דחייה נוספת של דיון זה. 

           אשר על כן הערר מתקבל במובן זה שאני מורה כי הדיון בנושא חלופת המעצר ייערך בפני שופט תורן בבית משפט השלום מחר, יום שישי 3.9.10.

             עותק מהחלטתי יועבר לשירות המבחן.

           ניתנה היום, כ"ג באלול התש"ע (2.9.10).

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: